פסק-דין בתיק ת"א 333-03-08

1.                   קשות עד מאוד הן נסיבות חייהם של התובעים, וחלק מהן הואר בתביעה זו: התובע מס' 1 (" התובע") נולד ביום 19.10.1985, בבי"ח מאיר כפר סבא ( "בית החולים"), אחד מרביעיה. כל אחיו נפטרו ביום הלידה. לטענתו, כתוצאה מטיפול רשלני של רופאי בית החולים הוא סובל משיתוק מוחין ומנכות קשה בשיעור של 100%. התביעה היא תביעתו, תביעת אביו, ותביעת עזבונה של אמו, לפיצויים.

לכתחילה היה בין התובעים גם עזבון היילודים שנפטרו (באמצעות אביהם תובע 3) אך תביעתו נדחתה על הסף מחמת התיישנות (החלטת כב' הנשיאה השופטת ה' גרסטל מיום 17.5.2009).

            האם נפטרה ללא קשר לארועים המתוארים בתביעה, בשנת 1998.

            האב, מר ריקמן, מטפל בבנו הפגוע במסירות ובאהבה רבה לאורך כל השנים.

העובדות המוסכמות

2.                   גב' פלונית ז"ל (" האם"), היתה בת 30 כשהרתה בעקבות טיפולי פוריות שעברה, וברחמה ארבעה עוברים. בשבוע 26 להריון נולדו 4 פגים במשקל כ-900 גר' כל אחד. שעתיים לאחר הלידה נפטר אחד היילודים בבי"ח "מאיר", שני פגים נוספים הועברו לבי"ח הקריה, ונפטרו זמן קצר לאחר הלידה. התובע הועבר לטיפול בפגיה בבי"ח בילינסון, והוא היחיד מן הארבעה ששרד.

מתחילת ההריון טופלה האם במרפאה להריון בסיכון גבוה, במחלקת נשים בביה"ח מאיר. החל מ- 7.7.1985 ידוע על 4 עוברים חיים, שהתפתחו בהתאם לגיל ההריון.

ביום 22.8.85 - בגיל 18 שבועות להריון - אושפזה האם במחלקת יולדות בגלל החמרה באסטמה שסבלה ממנה, והתקפי שיעול חזקים שיחד עם צרבת גרמו להקאות. מצבה איפשר לשחרר אותה לחופשות קצרות.

ב- 9.9.85, שבוע 21 להריון, היה חשד לירידת מים, שנשלל, ולאחר אשפוז בן 4 ימים שוחררה לביתה, והוזמנה שוב למיון יולדות לבקורת ליום 19.9.1985 (אך בסיכום המחלקה נכתב כי נותרה באשפוז עד הלידה).

מכל מקום, עקב התרככות צואר הרחם וקיצורו בשיעור של 40% ורישום פעילות רחמית במוניטור, הותחל ביום 16.10.85 טיפול לעצירת צירים ע"י מתן ריטודרין.

ביום 17.10.85, בגיל הריון 26 שבועות, בשעה 09:00 נמצאה התקדמות בפתיחת צוואר הרחם והוחל בהזלפה תוך ורידית של ריטודרין. לא נצפו צירים בניטור.

אותו יום תועד ברשומה הרפואית, כי גב' ריקמן התנגדה להצעת מנהל המחלקה, ד"ר בן אדרת ז"ל, וסגנו באותה עת, פרופ' פייגין, שתעבור לבי"ח אחר, שיש בו טפול נמרץ לפגים.

לאור נתונים של לידה פעילה הוחלט ביום 19.10.85 על ביצוע ניתוח קיסרי באותו יום.  כאמור ברשומה הרפואית ".. לפני הניתוח נצפו באולטרסאונד 4 עוברים חיים במשקל כ- 900 גרם כל אחד."

תמצית טענות הצדדים

3.                   טענות התובעים משתרעות על פני הטיפול באם במהלך ההריון ובלידה, ובטיפול בתובע לאחר הולדתו. בעיקר טוענים התובעים כי בית החולים לא העלה בפני ההורים אפשרות לדילול עוברים; כי לא ניתן טפול תרופתי נגד סיבוכי הפגות לפני הלידה (בקורטיקוסטרואידים); וכי האם לא הועברה בעוד מועד לבית חולים שבו קיימת פגיה או יחידה לטיפול נמרץ בפגים. עוד נטען כי הניתוח הקיסרי בוצע באיחור, וכי האם לא הופנתה ליעוץ נאונטולוגי ולייעוץ גנטי, בניגוד להנחיות משרד הבריאות.

            ב"כ התובעים מבקש להעביר את נטל הראיה לנתבעת, משום שלא ניהלה רישום מלא ותקין של הטפול הרפואי וגרמה בכך נזק ראייתי לתובעים. עוד נטען כי בית החולים לא דווח למשרד הבריאות על מות מי מן היילודים ועל נכותו של התובע, והיעדר הדווח מונע מן התובעים אפשרות להוכיח את תביעתם.

            הנתבעת טוענת שנתנה טיפול רפואי נכון ככל שהיה ידוע במועד הרלוונטי: פרוצדורה של דילול עוברים בריאים לא היתה קיימת באותו מועד, וכך גם מתן טפול בקורטיקוסטרואידים. אכן במועד הלידה לא היתה בבי"ח מאיר פגיה, אך הדבר היה ידוע, והוצע לאם לעבור לבית חולים אחר סמוך לפני הלידה - אך היא סירבה. מכל מקום אין קשר סיבתי בין האמור לבין התוצאה החמורה, שכן נזקי התובע נובעים כולם מן הפגות הקצונית. זאת ועוד, גם אילו היו מציעים לאם דילול עוברים, בהתחשב בכך שהאם עברה טפולי פוריות שנים אחדות, בבתי חולים נוספים (שיבא, הקריה ותל השומר), וכולם לא צלחו - יש להניח שהיתה מסרבת לפעולת דילול שעלולה היתה להעמיד בסכנה את קיומם של העוברים כולם.

הנתבעת הוסיפה כי התביעה התיישנה, וכי הוגשה בשיהוי משמעותי שהוא שגרם לנזק הראייתי. הרשומה הרפואית נוהלה בהתאם לכללים ומשקפת נכונה את הטיפול שניתן לאם. התובעים גרמו לנזק ראייתי משום השיהוי הרב בהגשת התביעה.

לאור הנטען שלחה הנתבעת הודעה לצד שלישי נגד עזבון האם.